פסק-דין בתיק עת"מ 54173-09-12

עתירת העותר מופנית כנגד החלטת המשיב כי אינו נתין אריתריאה אלא נתין אתיופיה. בקשת העותר היא כי יקבע כי הוא נתין אריתריאה וככזה חוסה תחת מדיניות ההגנה הקבוצתית המוענקת לנתיני ארץ זו, ולכן זכאי להשתחרר מהמשמורת בה הוא נתון מאז הגיעו ארצה ביום 8.7.2011. לטענת המשיבים החלטת המשיב בדין יסודה ולפיכך עתרו לדחיית העתירה.

עיקר העובדות

1. העותר נכנס לישראל ביום 8.7.11. ביום 17.7.11 בוצע לעותר "ראיון להערכת זיהוי נתינות" (נספח א' לכתב התשובה). באותו ראיון מסר העותר פרטים אישיים לגבי עצמו, מקום הולדתו, לגבי הוריו ואחיו. העותר ציין באותו ראיון כי הפעם האחרונה שדיבר עם אימו הגרה עם אחיו באסמרה היתה יומיים קודם לכן. "בפרוטוקול שמיעת טענות" (נספח ב' לכתב התשובה), שנערך לעותר באותו יום, בהתאם לסעיף 13א(ד) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952, מסר העותר את מספר הטלפון של אימו.

ב"ראיון להערכת זיהוי נתינות" מסר העותר, בין היתר, שמות כפרים הנמצאים ליד הכפר שלו, באיזה כיוון עליו ללכת לעיר סנעפה, מה מרחק הנסיעה מכפרו לסנעפה, איזה כפרים יש בדרך, באיזה מחוז נמצאת העיר דקמערה. העותר נשאל לגבי עיר צורונה ובאיזה מחוז היא נמצאת, ולכך השיב שאותה עיר רחוקה והוא לא מכיר. בהמשך נשאל לגבי ערים אחרות באיזה מחוז הן נמצאות, לגבי חלק השיב תשובות לא נכונות, ולגבי חלק טען שאינו מכיר. עוד נשאל לגבי מספר המחוזות, ענה תשובה לא נכונה, מסר שמות של מחוזות ונרשם כי התשובה איננה נכונה. בהמשך נשאל לשמו של ראש המחוז שבו נמצא כפרו, השיב שאיננו יודע, אך כאשר נשאל לגבי שמו של ראש מחוז אחר מסר את שם ראש המחוז שבו התגורר, לטענתו. העותר נשאל אם הוא מכיר את ההמנון השיב בחיוב אך צויין כי אינו יודע את מילות השיר. נשאל אם עבר התעללות בדרך לישראל והשיב בשלילה.

2. החלטת מינהל אכיפה וזרים היתה כי מאחר ו "לא ידע לענות על שאלות פשוטות כמו המנון.... ולא הכיר תאריכים ומועדים הקשורים לאריתריאה... הנ"ל לא מכיר את שמות המחוזות הקיימים באריתריאה ואף התבלבל בשם המחוז בו טוען שגדל, לא ידע לומר שם ראש המחוז בו נמצא הכפר שלו.... נשאל על מיקומן של ערים מפורסמות באריתריאה ולא ידע לציין את מיקומן... הנ"ל נשאל על אזור מגוריו וגם לא ידע לענות נכונה על רוב השאלות". הוחלט כי העותר אינו נתין אריתראי.

3. ב"פרוטוקול שמיעת טענות" טען כי למד 8 שנים בבית ספר "מזבה" בכפר "ברקיט". ביום 16.2.10 עזב את אריתריאה לאתיופיה, משם עבר לסודן, ושם סיכם עם מתווך כי תמורת 3,200$, יוברח לישראל. גם בראיון זה טען שלא עבר שום התעללות בדרך.

4. לאחר שהעותר השמיע דבריו, כאמור לעיל, הוחלט באותו יום (17.7.11), על הוצאת צו משמורת לגביו עד להרחקתו מישראל (נספח ג' 1 בכתב התשובה). למחרת ביום 18.7.11 הוצא נגד העותר צו הרחקה על ידי ממלא מקום מינהל האגף לזרים (נספח ג' 2 בכתב התשובה).

5.ביום 19.7.11 הובא העותר לראשונה בפני בית דין למשמורת אשר אישר את צו המשמורת בלא שינויים (נספח  ד' 1).

6. ביום 21.8.11 הובא העותר פעם נוספת בפני בית דין למשמורת, אשר אישר פעם נוספת את צו המשמורת בלא שינויים (נספח ד' 2).

7. ביום 22.9.11 הודיע העותר כי יש בידו מסמכים להוכחת טענתו כי הוא אריתראי, ובית הדין נתן החלטה לבחון את המסמכים ולהודיעו הממצאים לאחר מכן תוך 30 יום (נספח ה' לכתב התשובה).

8. ביום 6.10.11 זומן העותר לשימוע במסגרת בדיקת המסמכים שהציג ושהיו תעודת זהות של אביו, שהוא נתין אריתריאה ותעודת תלמיד (נספח ו' לכתב התשובה). לגבי תעודת הזהות סיפר העותר כי היא של אביו וכי היא נשלחה לחבר שלו שגר בתל אביב והוא נתן לו אותה. החלטת המשיבים לגבי התעודה היתה כי "לא ניתן לקבלה כי אין פרט שקושר בינו (העותר - ר.א.) לבין הבעלים של התעודה". לגבי תעודת התלמיד הוצגה לעותר גרסתו מהשימוע הראשון, שבמהלכו, כאמור, טען כי למד בבית ספר בשם "מסבחה" בכפר "ברקיט", וכי הוא יליד 1991, בעוד שבתעודה כתוב שהוא נולד בשנת 1993, וכן כתוב בתעודה שהיא מבית הספר "מייטרה". העותר נשאל היכן אותו בית ספר, ותשובתו היתה כי בית הספר ממקום לפני הכפר "סרחה". הערת החוקר היתה כי במחוז "דובוב" קיימים שני בתי ספר בשם "מייטרה". האחד "אמבה בדהן" והשני ממוקם ליד הכפר "אמבסתגלבה" ולכן הצהרת המוחזק אינה אמינה. באותו שימוע טען העותר כי בזמנו לא נרשמו כל הדברים שאמר אודות לימודיו בבית הספר. ההחלטה לגבי תעודת התלמיד היתה כי אין בה כדי לשנות את הקביעה כי אינו אריתראי, הן משום שרשום שהוא יליד 93 בעוד שטען שהוא יליד 91, והן משום שטען, בשימוע הקודם, שלמד אך בבית ספר אחד, שונה מהבית ספר אשר רשום בתעודה, והן משום "... המוחזק נשאל שאלה בסיסית בית ספר ולא ידע לענות והדבר מחזק את חוסר אמינותו". בעניין זה יצויין כי לא ברור אם דברי העותר כי בית הספר "ממוקם לפני הכפר סרחה" מתיישב עם העובדות בשטח אם לאו. עוד צויין לגבי תעודת התלמיד, כי לא ניתן להעריך את האותנטיות שלה.

9. ביום 23.10.11 הובא העותר לפני בית הדין אשר שב ואישר את צו המשמורת (נספח ז' לכתב התשובה).

10. ביום 16.11.11 נעשה דו"ח הערכה ע"י יחידת RSD  (נספח ח' לכתב התשובה). באותו דו"ח נסקרו הראיונות שנערכו לעותר עד לאותו שלב, והמסקנה היתה כי העותר הציג חוסר ידע לגבי אריתריאה ולא הוכיח קשר וזיקה לאותה מדינה, וכן כי בשל "סתירות במספר מרכיבים מהותיים בהצהרותיו הוא נמצא לא אמין באשר לטענתו להיותו נתין אריתריאה" לפיכך הוחלט כי קביעת הממונה על ביקורת גבולות כי העותר הינו אתיופי תישאר בעינה.

11. בימים 24.11.11; 25.12.11 הובא העותר בפני בית הדין לביקורת משמורת, אשר אישר את צו המשמורת ללא שינויים (נספח ט' לכתב התשובה).

12. ביום 1.1.12 פנה מוקד סיוע לעובדים זרים למשיב בבקשה לשקול פעם נוספת את זיהויו של העותר (נספח י' לכתב התשובה). באותה פניה, נאמר, בין היתר, כי דודו של העותר המתגורר בישראל הביא לעותר את המסמכים שהוא הציג. לפניה אף צורף תצהיר שנלקח מאותו דוד המאמת את קרבתם המשפחתית.

בתצהיר נאמר, בין היתר, כי העותר הוא בנה הבכור של אחותו של המצהיר, וכי לאחר שדיבר עם העותר התקשר לאחותו המתגוררת באסמרה, וביקש ממנה לשלוח את תעודת הזהות של אביו של העותר, וכי הוא הביא את התעודה לעותר כשלושה חודשים לפני חתימתו על התצהיר ביום 1.1.12. המצהיר - מר סטפאי ברהה גברהמדהין רשם את מספר הטלפון הסלולארי שלו בסיום התצהיר, תוך שציין כי ישמח לענות על כל שאלה שקשורה לעותר ולמשפחתם.

13. בדיון שהתקיים בבית הדין לביקורת משמורת ביום 30.1.12 (נספח יא' לכתב התשובה), הורה בית הדין בהחלטתו למשיב "לבחון טענות המבקש בתצהיר אשר צורף (לבקשה מטעם מוקד סיוע - ר.א.) ולהודיע עמדתו לבית הדין הכל בתוך 30 יום". צו המשמורת הותר על כנו.

14. ביום 8.2.12 הובא העותר פעם נוספת בפני בית דין למשמורת לביקורת (נספח יב' לכתב התשובה). בית הדין חזר והורה למשיב לפעול על פי החלטתו מיום 30.1.12 "וככל שיידרש לערוך לו ראיון מעמיק על יחידת מבקשי מקלט".

15. ביום 5.3.12 התבקש בית הדין ליתן אורכה "על מנת לבצע את הראיון" (נספח יג' לכתב התשובה).